"מחורבן חומותייך כל אבן קטנה - אלקט..."
שומרון – שטח הררי וקשוח, אך עם עמקים פוריים ושפע מעיינות. כאן נהינו לעם. נבנה מזבח ועוד מזבח. כאן עברו דרכים ושיירות. האזור נכבש על ידי ממלכות ואימפריות. וכולם השאירו את חותמם… כאן בשומרון!
ארכאולוגיה בשומרון ובבקעת הירדן
תקופת האבות
שומרון – כאן הכל התחיל.. לא בגלל שהאזור הייתה מעצמה עולמית. פשוט כי כתוב שאברהם אבינו הגיע לארץ כנען והמקום הראשון שצויין שם בפירוש הוא לא אחר מ'אלון מורה'. כאן אב האומה מקבל את ההבטחה הראשונה שלו בארץ כנען – הארץ הלא נודע אליו נקרא ללכת. כאן באלון מורה הוא בונה את המזבח הראשון ומקדש את האדמה. אמנם אין לנו מקורות נוספים – להמשך כבר יש לנו עדות בשטח. נכדו יעקב ממשיך את המסורת וכבר קונה ליד שכם חלקת אדמה. ואיך נדע איזה חלק הוא קנה? "וְאֶת־עַצְמוֹת יוֹסֵף אֲשֶׁר־הֶעֱלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם קָבְרוּ בִשְׁכֶם, בְּחֶלְקַת הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר קָנָה יַעֲקֹב מֵאֵת בְּנֵי־חֲמוֹר אֲבִי־שְׁכֶם.." (יהושע כ"ד)
כאן יש לנו רמז מוחשי שידוע לנו עד היום: קבר יוסף!
אם מצאנו את חלקת השדה שיעקב קנה – איפה הייתה העיר שכם המקראית? כאן יש לנו עדויות על עיר כנענית בתקופה ברונזה (תקופת האבות עד לתקופת ההתנחלות – ברזל I – שזו תקופת יהושע ושופטים). לצד איזכור בתנ"ך אנחנו פוגשים את מלך שכם וצרותיו במכתבי אל-עמארנה במצריים (מכתבים ששלחו מלכי כנען ומלכים נוספים מהאזור למלך מצרים מהמאה ה-14 לפנה"ס). במכתבים מתלוננים מלכי ערים שונים על טרור שמשליט לבאיה – מלך שכם – עליהם. משנת 1913 ועד 1973 נערכו חפירות חוזרות על ידי משלוחות ארופאיות ואמריקניות ב'תל בלטה' שמזוהה כשכם המקראית. חומות העיר ושרידי השער נחשפו וניראים ממצפור יוסף בהר גריזים! מקורו של השם 'בלטה' כנראה נמצא בפרי עץ אלון – בלוט. שריד של האלון שעמד בפאתי העיר – אלון מורה..
לתל בטלה ניתן להגיע רק בסיור מאורגן – אירוע מאובטח ע"י כוחות הביטחון שקורה מדי שנה בסמוך לכנס שכם.
"היום נהייתם לעם.."
חזרנו – ובגדול!
כ-70 נפש ירדו מארץ כנען למצרים. גדלנו מאז ונהיינו לשבטים גדולים ועת עתה אלפים שותפים את הארץ! עברנו את הירדן והנה אנחנו בדרך אל תבור הארץ, לשכם.. מקום ההתחלות החדשות – מקום ההבטחות!
"וְהָיָה, כִּי יְבִיאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה בָא־שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ וְנָתַתָּה אֶת־הַבְּרָכָה עַל־הַר גְּרִזִים, וְאֶת־הַקְּלָלָה עַל־הַר עֵיבָל׃ הֲלֹא־הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי, הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה׃" (דברים י"א)
המון מידע אנחנו מקבלים בשני פסוקים הללו. כמעט כמו וייז: הדרך, ציוני דרך ומי התושבים שנמצאים. אבל מה נשאר מכל זה בשטח?
"..אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ, לַיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל׃" (יהושע ח')
גלגל? מזבח? מה נשאר מכל הסיפור שהתרחש בראשית תקופת ההתנחלות (ראשית תקופת הברזל סביב סוף המאה ה-13 לפנה"ס). מסוף המאה ה-19 חוקרים מכל העולם נשאו חלום למצוא במורדות הדרומיים של הר עיבל שרידי המזבח שבנה יהושע – אך לשווא..
אדם זרטל ז"ל עשה היסטוריה
אדם זרטל ז"ל (1936-2015) לא חיפש את המזבח במיוחד. אחרי מלחמת ששת הימים הוא הצטרף לסקר החירום שנערך ביהודה ושומרון כדי לגלות את סודות העבר תרם 'יוחזרו אזורים אלו לממלכת ירדן'. ארכאולוגיה משך אותו כמה חודשים לפני מלחמת יום הכיפורים התחיל ללמוד את התחום באוניברסיטת תל-אביב. על אף פציעתו הקשה בחזית הדרומית במלחמת יום הכיפורים ערך סקר נרחב שאת רובו עשה רגלית כדי לא לפספס שום אתר ורמז מן העבר. סקר הר מנשה התחיל ב-1978 ובמשך 11 שנה נסקרו חלקים נכבדים של השומרון ובקעת הירדן ונמצאו מאות אתרים בלתי מוכרים ובתוכם אתרים רבים בראשית תקופת ההתנחלות.
כך ביום מעונן, זרקור שמש שהעיר את צומת לבו של זרטל לערמת סלעים על המורדות הצפון-מזרחיות של הר עיבל.. והנה – בקפיצת זמן קלה – בשנת 1984 התגלה המזבח המסתורי שזוהה כבזבח יהושע בהר עיבל!
עם גילוי המזבח ו'מעגל' האבנים בצורת כף רגל זוהו עוד מקומות פולחן באותה צורה לאורך בקעת הירדן ובעמק תרצה (דרך מבוא השמש). לצורת כף הרגל הייתה משמעות רבה בתקופת המקרא בהקשר של החיבור של העם לאדמה ובעלות על הארץ. אתר כף הרגל ליד ארגמן שווה ביקור!
ממלכת ישראל
בשנת 930 לפנה"ס מתרחשת רעידת אדמה פוליטית. הממלכה המאוחד מתפלגת..
רחבעם – בנו של שלמה המלך – מכנס את העם בעיר שכם בתחילת דרכו כמלך על כל ישראל. אך עד מהרה מוצא את עצמו בורח משכם לירושלים בעוד שבטי ישראל הצפוניים בוחרים לעצמם מלך אחר – ירובעם בן-נבט. לממלכת יהודה אמנם אוצרות המקדש ומקום הפולחן אך היא נמצאת פחות בלב העניינים הבינלאומיים. ממלכת ישראל הצפונית – הממוקמת בצומת דרכים מרכזית – צומחת ומשגשגת עד חורבנה בשנת 722 לפנה"ס.
לאחר שעיר הבירה נדדה משכם לפנואל בעבר הירדן ומשם לתרצה (תל פעראה) – בונה המלך עומרי עיר מתוכננת היטב על הר שהוא קונה מאיש בשם שמר. שם העיר: שומרון. בניית מלכי ישראל בשומרון מתאפיין בבניית 'ראש-פתין' וכן נמצאו כותרות פרוטו-איאוליות (כותרת כמו שמופיע במבטע 5 ש"ח) שהן ללא ספק עדות לבניה מלכותית. בנו אחאב מצטיין בקשרים בינלאומיים וטקטיקת מלחמה והופך את הממלכה למעצמה אזורית.
על אף שהתנ"ך לא מתלהב מהרמה המוסרית של מלכי שושלת עומרי מוקדשים פרקים רבים לאותה שושלת בספר מלכים (מלכים א' ט"ז עד מלכים ב' י').
"וְיֶתֶר דִּבְרֵי אַחְאָב וְכָל־אֲשֶׁר עָשָׂה, וּבֵית הַשֵּׁן אֲשֶׁר בָּנָה, וְכָל־הֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה הֲלוֹא־הֵם כְּתוּבִים, עַל־סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל׃" (מלכים כ"ב)
לא רק בתנ"ך – גם מקורות אחרים בעולם העתיק מזכירים את שושלת עומרי.
לדוגמא:
*תיעוד קרב קרקר (המונולית מכורח, האובליסק השחור) ע"י המלך האשורי שלמנאסר השלישי
* במצבת מישע מלך מואב
הממצאים מרשימים לא פחות:
* שנהבים
* חרסי שומרון
* קברים בסגנון אשורי המזוהים כקברי עומרי ואחאב
* מזבח 4 קרנים בתל דותן המיוחס לתקופת אלישע הנביא
הנביאים הבולטים שהסתובבו ברחבי העיר שומרון וסביבותיה עד לחורבן ממלכת ישראל:
* אליהו
* אלישע
* עמוס
הממלכה המפוארת מגיעה לסופה עם כניעה למלך האשורי תגלת פלאסר השלישי ובסוף נחרבה בשנת 722 לפנה"ס לערך ורבים מתושביה נלקחו לגלות.
השומרונים
מי הם השומרונים? ומה היה קודם השם שומרון לאזור או השם של הקבוצה האתנית?
נפילת העיר שומרון ידי האשורים מסמלת את חורבן ממלכת ישראל. תושביה נלקחו לגלות שממנה הרוב לא שבו. אך לא כל התושבים לקחו – ופליטה נשארה באזור ואחרים חברו לממלכת יהודה. האשורים היו מהגרים עמים כבושים לחלקים אחרים בתוך האמפריה – כדי שיגורו באזור לא מוכר להם ולא ימהרו למרוד.
וכך לצד פליטת ישראל שלא נלקחה בשבי הוצבו שבויים מאזורים מרוחקים ממרכז האימפריה האשורית כפי שמתואר בתנ"ך: "וַיָּבֵא מֶלֶךְ-אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת-שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ.." (מלכים ב' י"ז).
השומרונים בעצמם לעומת זאת טוענים שהם המשך ישיר מבני ישראל – בעיקר מהשבטים אפרים ומנשה שהתגוררו במה שנקרא היום 'שומרון'.
ככל הנראה מדובר בשילוב בין שני הגורמים. כפי שמסופר שהתושבים כולם למדו את חוקי התורה על מנת להינצל מחיות טורפות – כי האמינו שצריכים לרצות את האל המקומי השולט על מנת למזער את האסונות.
מה שידוע היום שמדובר בקבוצה אתנית ששלטה ברוב אזורי השומרון – ראשית ישבו בעיר שומרון עד לתקופה ההלניסטית – חשמונאית, בעיר שבנו סביב למקדש בהר גריזים (המקום המקודש להם במקום ירושלים) ויש עדות לכפרים רבים ברחבי השומרון כולל שרידי בתי כנסת ומקוואות טהרה. הכפרים המוכרים ביותר הן ח' סמארה וח' שחאדה במערב שומרון. מי שרוצה להתרשם משנות תפארתם של העדה השומרונית מוזמן להגיע לגן לאומי הר גריזים. לאחר רדיפות לאורך התקופות נשארה קהילה שומרונית קטנה למדי והיא מתגוררת בהר גריזים ובחולון.
ימי שיא לבקר בשכונת השומרונים הם בחג סוכות וחג הפסח – שאותם חוגגים בצורה מסורתית לפי תאריכי לוח השנה שלהם.
תקופת בית שני
השומרונים יושבים בהר גריזים, שכם ואזורים נוספים בצפון ומערב השומרון. היחסים בינם לאכלוסיה מתוחים ודורשים הצבת גבול בין הצדדים. אזור יהודה בימי בית שני הגיע עד לאזור של כביש חוצה שומרון (כביש 5 / 505) וזאת ככל הנראה סיבה שעל גבי גבעה שולטת נבנה ארמון בימי החשמונאים בתל ארומה. ולא רק שם – גם על קרן הסרטבה ובאזור יריחו נבנו ארמונות ומבצרים.
החשמונאים ידעו היטב שבלי מים גם המבצר המרשים ביותר לא ישרוד זמן רב ודאגו לעניין! במספר מבצרים של החשמונאים בשומרון נמצאו בורות מים עצומים ומערכת משוכללת שניקזה וניצלה את מרבית המים הנמצאים באזור.. מי גשם או מי מעיין לפי מה שזמין בסביבה.
דוגמאות למבצרים מרשימים הם:
* מבצר האלכסנדריון על קרן הסרטבה בבקעת הירדן
* מבצר נטוף – ארטבה באזור נווה צוף
* מבצר ארומה בתל ארומה מול רכס איתמר
* ארמונות החשמונאים ביריחו
מי שהיום נוסע או הולך במרחבי (מערב) השומרון רואה שהנוף החקלאי עשו ברובו ממטעי זיתים. אך לפני כ-2000 שנה זה לא היה כך.
הגידול העיקרי והמשובח ביותר של האזור היה ללא ספק כרמי הענבים ליצור יין. לא סתם ייצור יין. תעשייה עצומת מידמים שהגתות שנמצאו במערב שומרון ופסוקי המשנה עדות לכך.
בין התר בסמוך לאזור התעשייה ברקן נמצאו גתות שבהם יכלו לייצר עד 40.000 ליטר יין!
ולאן ייצאו את כל היין הזה?
או אולי נשאל את השאלה ההפוכה: מניין היו מביאים את היין לבית המקדש? "קרותים (מזוהה עם הכפר קרוות בני חסן באזור ברקן) וטולים אלפא ליין שנייה להן בית רימה (מזוהה עם בית רימא באזור בית אירה) ובית לבן בהר וכפר סגנה בבקעה כל הארצות היו כשרות אלא מכאן היו מביאים." (מנחות ח' ו')
לא סתם מנבא הנביא ירמיה – בעת חורבן ממלכת ישראל וערב חורבן ממלכת יהודה – על פי תקוות שיקום הנופים המוכרים והענף הרווחי של עשיית היין שמסמל שפע: "עוֹד תִּטְּעִי כְרָמִים בְּהָרֵי שֹׁמְרוֹן נָטְעוּ נֹטְעִים וְחִלֵּלוּ." (ירמיהו לא, ד)
לצד שרידי החיים – תושבי השומרון מימי בית שני השאירו אחריהם גם שרידי קבורה מעניינים ומפוארים. ולפי עיטורי הגפנים ניתן להבין שסוד העושר והפאר היה טמון באותו מפעל יין משגשג.
קברים מהודרים במיוחד מפוזרים בכל אזור מערב השומרון – המוזכר באותה מסכת מנחות ח'. הנגישים מבינהם (לחלקם נדרש תיאום ביטחוני מראש):
- ח'רבת כורקוש
- מקטע עבוד
- דיר א-דרב
מי שבחופשיות רוצה לגעת במפעל היין העתיק והמרשים מוזמן להגיע לחרבת אל-בורק בין אזור תעשייה ברקן ליישוב ברקן.
הורדוס ושלטון רומא
איך נוכל לדבר על השומרון בתקופת בית שני בלי להזכיר את המלך הבנאי הגדול והנורא?!
כמו במקומות רבים בארץ גם באזור השומרון ובקעת הירדן הורדוס מתיר אחריו חותם. כמובן שאין סוף לסיפורים – נגע רק בכמה אתרים מרכזיים במרחב.
אלכסנדריון – מבצר נהדר על ראש ההר.. ניתן לראות בו את מקבילו הצפוני יותר של ההרודיון שבמדבר יהודה.
המקום – כמבצרים וארמונות הרודיאניים רבים – נבנה ראשית על ידי השליטים מבית חשמונאי ולאחר עלייתו של הורדוס לשלטון הוא שיפר ופיאר את אותם מקומות יותר. לצערנו לא רק הוסיף בפאר – אלא גם עשה 'משפט שדה' וכלא את אישתו מרים החשמונאית בארמון ולבסוף הוציא אותה להורג..
'הלבבות' שנמצאים במורדות הארמון אינם עדות לזה שאהב אותה אלא שרידים של עמודי פינה שהיו מורכבים מחוליות. צורת כל חוליה מפני עצמה נראית כלב.. ורבים מהם כלבבות שבורים..
מתחת לארמון במדרון נמצאים בורות מים עצומים שמזכירים גם את המבצר החשמונאי-הרודיאני שנמצא בתל ארומה – סמוך לכפר עקרבה.
פצאל(יס) – ארמון שבנה הורדוס על שם אחיו פצאליס.
לפני שמגיעים לעיינות פצאל – שהמים שלהם הובא ע"י אמת מים אל עבר הארמון והשדות מסביב – מזרחית למעיינות ניתן להבחין בבריכה עצומה שהשתמרה בצורה יפה.
ארכילאיס – עיר שנבנתה על ידי בנו של הורדוס ושמו: ארכלאוס.
כנראה שייעוד העיקרי של היה לשכן בו עובדים בחקלאות בבקעת הירדן ובעיקר אגף התמרים. שרידי העיר הוזנחו מאד ונמצאים כיום לצד המזרחי של כביש 90 בין המושב תומר לנעמה.
'ארמונות החשמונאים' ביריחו – ארמונות חורף עם בריכות ומערכת מים שקיבלו את המים באמה מהמעיינות הנמצאות לאורך ואדי קלט. מיקום הארמונות בסמוך לדרך המקורית שעלתה מאזור ים המלח ובקעת הירדן אל ירושלים.
ניאפוליס – 'שכם החדשה'. כמה שנים טובות אחרי הורדוס – בתקופה הרומית אחרי המרד – נבנתה עיר חדשה מערבית לשרידי תל שכם המקראית וקיבלה את השם ניאפוליס שפרושו – עיר חדשה. בניית העיר היה הלק ממערך למחוק כל סממן יהודי ואיתו שמות מקראיים. השם ניאפוליס השתמר בשם 'נבלוס' – שהינו שיבוש עם התאמה ללשון המקומיים..
סבסטיה – אודות עיר הפאר שבנה הורדוס במקום של עיר המלוכה 'שומרון' ניתן ללמוד כאן.
מרד, חורבן והחלפת שלטונות
רצף אירועים קשים ושלטון מושחת הופכים את הארץ ל'סיר לחץ'. על אף שמוקדי המרד הגדול ברובם בגליל, ירושלים ומדבר יהודה – בצפון השומרון יש לנו תעלומה של עיר שנדרשה לה מאמץ רב ואפילו מצור כדי להכניע אותה – נרבתא.
העיר נרבתא מזוהה עם העיר המקראית 'ארובות' ומי שגילה סביבה סימנים של מצור רומאי זהו אדם זרטל ז"ל.
בשטח נמצאה דרך רומית שנסללה כנראה לשרת את הצבא הרומאי לעת שצרו על העיר. ואם כך מי היו בנרבתא ומה הקשר שלהם למרד הגדול?
יוסף בן-מתיתיהו מזכיר בספרו 'מלחמת היהודים' כרך ב' את קשיי הקהילה היהודית בעיר הנוכרית קיסריה. בשנת 66 לספירה זבחו נוכרים יונים בפתח בית הכנסת בקיסריה ביום שבת. חילול נורא זה התסיס את הרוחות בין היהודים והאוכלוסיה הנוכרית ולבסוף פליטת הקהילה היהודית ברחו עם ספר התורה לעיר נרבתא – המזוהה עם חרבת אל-חמאם בסמוך לבוא דותן של ימנו.
מפרוץ המרד הגדול – אך במיוחד לקראת מרד בר-כוכבא הפכו מערות רבים ברחבי השומרון לנקודות מפלט. דוגמא לכך הוא מערת עבוד – בדרום-מערב שומרון – שבתוכה נמצאו סירי בישול ומנורות שהמורדים הותירו אחריהם..
השומרונים לא היו בצד של היהודים במרד בר כוכבא ולכן צפונית לכביש 5/505 (חוצה שומרון) לא נמצאו עדויות לנוכחות יהודית. כן נמצאו שרידים רבים מכפרים שומרוניים באזור כולל שרידי בתי כנסת, מקוואות ומתקנים חקלאיים.
כפרים שומרונים שכדאי ופשוט לבקר בהם: חרבת סמארה בסמוך יישוב ענב וחרבת שחאדה בסמוך לחוות יאיר.
היאחזויות נח"ל בסגנון ביזנטי
כמו שהורדוס השאיר כמעט בכל מקום בארץ את חותמו – כך גם הביזנטים..
מערב השומרון לא רחוק מכביש 5 של ימנו – היה ממש שער לשומרון. נקודה אסטרטגית השולט בכל הבא ועובר בצומת דרכים חשובה ונקודת תצפית על כל מישור החוף בין עזה לקיסריה.
תוסיפו לזה עובדה שבין השומרונים – שישבו ברובם באזור גם ההר וצפון מערב השומרון – ובין הביזנטים, היו יחסים מתוחים למדי.
והנה, סביב המאה ה-6, קיבלנו סדרה של מבצרים מרשימים בו המגינים שילבו שירות צבאית עם חיי קהילה ודת ועבודה חקלאית. הממצאים מרשימים ולפחות לשניים מהמבצרים קל להגיע: דיר סמען בתוך היישוב לשם ודיר קלע בסמוך למרפסת של המדינה בפדואל.
מוסלמים, מקאמים ותורכים
לאחר שהביזנטים עזבו את האזור הגיע תורו של המוסלמים מהמאה ה-7 ועד לכיבוש הבריטי בשנת 1918.
הסממן הכי בולט שהשאירו אחריהם המוסלמים הם ללא ספק מה שנקרא בלשון רבים 'קברי שיח'. בפועל ברובם לא קבור בן אדם אך הם ציון מקום ובדרך כלל מוקמו בנקודות אסטרטגיות למסד שטיטה על הסביבה. אותם מבנים – בדרך כלל לא גדולים וברובם בעלי כיפה נקראים מקאם ומסמנים קדושת המקום ואליהם מוקדש בדרך כלל אנקדוטה או שם של אדם חשוב או קדוש. לכן שם נוסף יכול להיות 'סידנא' (שפרושו – הקדוש שלנו).
אפשר למצוא מקאמים רבים ברחבי השומרון – כמעט על כל הר גבוה וגבעה שולטת ורב הקסם של אותם מקומות.
בגלל קדושת המקום חל איסור על כריתת עצים בסביבתו ולכן העצים המרשימים והעתיקים ביותר נמצאים בסמוך לאותם מקאמים. פעמים רבות ניתן לקשור את המקום למסורת של קדושה שהתגלגלה לאורך השנים – אפילו מימי הכנענים ושופטים ידוע לנו על פולחן תחת עצים ועל במות.
בזכות קדושת 'קבר נבי-ישמאעיל' ניתן להנות מכוס קפה בצל אלות האטלנטיות – חורשת עצים העתיקים – במורדות הר גריזים..
חפרנו מספיק?
הגיע הזמן לצאת לשטח ולגלות את העבר ברגליכם.. אבל "תלכו יחפים כי אתם דורכים על פסוקים"..
ממצאים שווים
- ידעתם שבנחל קנה נמצאו טבעות זהב
- בתקופת המלוכה הייתה העיר שומרון פי 6 בגודל מהעיר ירושלים
- בגן לאומי גריזים נמצא חומה שהיא שרידה ממקדש השומרוני על ההר - הכותל המערבישל השומרונים
- באתר המזבח בהר עיבל נמצאו עצמות של בעלי חיים טהורים בלבד - ויחד איתם עצמות יחמורים.
